<h1>סמ"ק מצוריך סימן פ'</h1>
<h2>דף ע:</h2>
המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל [אצלו] ויאמר איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו והחנוני נותן לזה ונוטל מזה ואם היו מהלכין בדרך ויש אחר עמהם נותן לאחר [ל]שם מתנה ואם אין שם אחר מניח על גבי הסלע ואומר הריני מפקיר לכל מי שירצהא). א)0ההפקר אע"פ שאינו נדר הרי הוא [כ]נדר שאינו יכול לחזור ומה הוא הפקר הוא שיאמר אדם נכסים אילו הפקר לכול בין במקרקעות בין במטלטלין, וכיצד דין ההפקר כל קודם בו [ו]זכה בו קנה לעצמו ונעשה שלו ואפילו זה שהפקיר דינוהו כדין כל אדם אם קדם וזכה בו קנהו, שנינו במסכת פאה (פ"ו מ"א) שבית הלל אומרים המפקיר לענים אבל לא לעשירים אינו הפקר עד שיפקיר לכל כשמיטה, דין תורה אפילו הפקיר בפני אחד הרי זה הפקר אבל מדברי סופרים אינו הפקר עד שיפקירנו כדי שיהא אחד זוכה אם רוצה והשנים עדים, המפקיר שדיהו ולא זכה בה אדם כל שלושה ימים יכול לחזור בו לאחר שלושה ימים אינו יכול לחזור בו אלא אם קדם וזכה בו הרי הוא כזוכה מן ההפקר בין הוא בין אחר, עד כאן לשון ספר מצוות גדול.
<h2>דף עד:</h2>
כיצד מתירין יבא הנשבע לחכם מומחה ויאמר נשבעתי על כך וניחמתי ואילו הייתי יודע ניחמתי וגם אני מצטער בדבר הזה שאירע לי כך וכך לא הייתי נשבע ואילו הייתה דעתי כמו עתה בשעת שבועה לא הייתי נשבע והחכם או גדול השלושה אומר וכבר ניחמת והוא אומר הן ולשון התלמוד אומר (נדרים כ"א) כדו תהית או לבך עלך ואחר כך או' לו שרוי לך ג' פעמים או מותר לך או מחול לך וכל כיוצא בעניין זה בכל לשון אבל אם אומר לו מופר לך או נעקר לך שבועתך לא אמר כלום שאין מיפיר אלא האב והבעל ודרשו מזה הדבר לעכב, הקרובים כשרים להתיר נדרים ושבועות, ובפרק נערה המאורסה (דף ע"ז) פוסק רב נחמן הלכה נשאלים מעומד יחידי ובלילה וגם נשאלים (לצורך שבת) בשבת.
<h2>דף קח.</h2>
ושנים שהיו מודרים הנאה זה מזה מחזירין זה לזה אבידה ובמקום שנוטלין שכר יחזיר שכר השבת אבידה להקדש צ"ע בנדרים ובס"גא). ואם היו שותפין בחצר אם יש בה דין חלוקה אסורין ואם אין בה דין חלוקה מותרין ב), ואסורין להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגוליםג), ואם היה אחד מן השוק מודר הנאה מאחד מן השותפין נכנס לחצירו שיכול לומר בחלק המותר לי אני נכנס. א)0שאם יטול שכר לעצמו נמצא נהנה ואם לא יטול נמצא מהנה ומותרים בדברים שהן בשותפות של כל ישראל כגון הר הבית והעזרה והבאר שבאמצע הדרך לפי שכל אילו הדברים הם לכל ישראל ואסורין בדברים שהן בשותפות כל העיר כגון הרחבה בעיר והמרחץ ובית הכנסת והתיבה שבתוכה ספר תורה והספרים כיצד יעשו ויהא מותרין בדברים אילו כל אחד אחד מהם כותב חלקו לנשיא או לשאר עם ומזכה לו בחלקו על ידי אחר ונמצא כל אחד מהם כשיכנס אינו נכנס לרשות חבירו אלא לרשות אחרים שהרי כל אחד מהם נסתלק מחלקו במקום זה ונותנו במתנה, לס"ג. ב)0פי' כל אחד נכנס לביתו לחצר ואומר לתוך שלי אני נכנס, לס"ג. ג)0פי' בחצר זו בין כך ובין כך, שנים שהיו שותפין ונדר אחד מהן שלא יהנה בו השיני כופין את הנודר למכור חלקו, נדר הוא שלא יהנה (לו) [הוא בחלק] השיני הרי זו מותר ליכנס לביתו מפני שברשותו הוא נכנס אבל אינו יכול ליכנס בחצר כמו שבארנו, לס"ג.
